מטוסי סיור בלקבירד

Apr 22, 2024

תיאור מוצרים

SR-71

ה"בלאקבירד" מוצב כמטוס סיור בגובה רב, באורך כולל של 33 מטר, מוטת כנפיים של 17 מטר, גובה של 5.7 מטר, משקל ריק של 33.5 טון, משקל המראה מרבי. של 63.5 טון, ויכולת עומס חירום נוספת של כ-8 טון. מהירות התכנון המקסימלית של "Blackbird" היא מאך 3.2, והתקרה המקסימלית היא 30,000 מטרים. בטיסה בפועל, ה"בלאקבירד" חרג שוב ושוב את גבולות המהירות והתקרה העיצוביים. בגב המטוס מותקן מתקן קליטת שמן אווירי, והטווח המרבי של השמן הפנימי מגיע ל-4830 קילומטרים.

הסוד ליכולתו של ה"בלאקבירד" לטוס "כפול שלוש" (כלומר, מהירות של מאך 3 ותקרה של 30,000 מטר) טמון בשני מנועי ה-J-58-1 שלו, אשר הם מנועי התעופה והחלל הראשונים בעולם שאימצו תצורת מחזור משתנה. ל-J-58-1 יש שלוש תעלות בסך הכל. במהלך טיסה במהירות נמוכה, זרימת האוויר בצינור החיצוני ובצינור האמצעי נפלטים ישירות מבלי לזרום דרך תא הבעירה, מה שמבטיח דחף תוך הפחתת צריכת הדלק; בטיסה במהירות גבוהה, הקצה הקדמי של המנוע נמצא מול חרוט כניסת האוויר. התנועה סוגרת את הצינור החיצוני, וזרימת האוויר בצינור האמצעי מתערבבת עם הצינור הפנימי ונשרפת יחד. בשלב זה, הדחף המרבי הוא 14.5 טון.

מכיוון שטכנולוגיית המחשב לא הייתה בשלה במיוחד בעידן שבו נולד ה"בלאקבירד", התאמת מצב פעולת המנוע יכלה להסתמך רק על ניסיונו של הטייס. בכל פעם שהיה צורך לשנות את המהירות, הטייס נאלץ לתמרן בחופזה את ידית המצערת וללחוץ על המטוס בעשרות קילוגרמים. אף פעם לא קל להיכנע תחת לחץ. לכן, טייסי "Blackbird" אוהבים לשקול את עצמם לאחר השלמת המשימות שלהם כדי לראות כמה הם ירדו במשקל.

כולנו יודעים שמאפיין נפוץ בפיזיקה הוא "התפשטות והתכווצות תרמית". טמפרטורת פני השטח של מטוס ה"בלאקבירד" שטס במהירות גבוהה במשך זמן רב תגיע לכמה מאות מעלות, ולכן תופעה זו בולטת ביותר. כאשר ה-Blackbird יטוס ב-3 מאך, גוף המטוס יתארך ביותר מ-30 סנטימטרים בהשפעת טמפרטורה גבוהה! מכיוון שציוד מדויק כמו צינורות אינו יכול לעמוד בעיוותים גדולים, על מנת להתמודד עם מתחים תרמיים כה גבוהים, מתכננים יכולים להתחיל רק עם מיכל דלק בעל מבנה פשוט יחסית ולהגדיל בכוונה את הפער בחיבור המיכל. הוא ייסגר רק בהתפשטות בטמפרטורה גבוהה, וכתוצאה מכך בתנאים רגילים, ה"Blackbird" שחונה על הקרקע תדלוף בהכרח דלק.

לאור המאפיינים המביכים של ה"בלאקבירד", אנשי השירות יוסיפו רק כמות קטנה של דלק כדי לעמוד בהמראה של ה"בלאקבירד", ויסתמכו על תדלוק אווירי להשלמת משימת הטיסה לאחר ההמראה.

954d13562ed3a39dd21a155cd00ac19

סגסוגות אלומיניום תעופה מסורתיות פשוט לא יכולות לעמוד בטמפרטורות של כמה מאות מעלות. גם ה-MiG המתחרה-25 מתמודד עם הבעיה הזו. הפתרון שנתנו הסובייטים פשוט מאוד, כלומר להשתמש בנירוסטה לכל עור גוף המטוס! עם זאת, זה הביא גם למשקל המבני הכבד של המיג-25, שהשפיע על נשיאת הדלק והנשק.

האמריקאים פתרו את הבעיה הזו בצורה מושלמת על ידי שימוש בסגסוגת הטיטניום החדשה שהתפתחה. החוזק, הקשיחות ונקודת ההיתוך של טיטניום קרובים לאלו של פלדה, אך צפיפותו היא רק קצת יותר ממחצית מזו של פלדה. התכונות הפיזיקליות שלו מצוינות מאוד. עלויות ההיתוך הגבוהות של סגסוגות טיטניום אינן מהווה בעיה כלל עבור ארצות הברית העשירה. עם זאת, עתודות הטיטניום בארצות הברית דלות למדי, ואין להן ברירה אלא לייבא אותן מברית המועצות באופן סמוי. אני לא יודע מה הסובייטים יחשבו כשילמדו שסגסוגות הטיטניום המיוצאות משמשות לבניית יריבות תעופה משלהם.

Lockheed A-12

בשנת 1976, ה"בלאקבירד" קבע מהירות טיסה של 3,529.56 קילומטרים לשעה בגובה של 26,000 מטר. זה עדיין שיא הטיסה המהיר ביותר של כלי טיס מאויש עד היום. ב-1972 קיבל ה"בלאקבירד" הוראה לסייר מתקני גרעין ישראלים. למרות שה"בלאקבירד" ביצעה אמצעים רבים לצמצום אזור השתקפות המכ"ם, הטמפרטורות הגבוהות שנוצרות בסביבות מהירות אינן יכולות להימלט מציוד סיור אינפרא אדום מתקדם.

לאחר שגילתה את עקבות ה"בלאקבירד", שיגרה ישראל מיד מטוסי קרב מסוג F-4 "Phantom" ושיגרה טילי אוויר-אוויר "Sidewinder" כדי ליירט אותו. עם זאת, טייסי חיל האוויר הישראלי גילו למרבה הצער שמהירותו של ה"סיידווינדר" לא הצליחה להדביק את ה"בלאקבירד". במשך יותר מ-30 שנות טיסה, ה"בלאקבירד" חדר פעמים רבות למרחב האווירי של מדינות אחרות אך מעולם לא הופל, והפך לאגדה של מטוסים בגובה רב ובמהירות גבוהה.

בשנת 1990, ה"בלאקבירד", שנכנסה לשנות הדמדומים שלה, לא יכלה עוד לפרוש כנפיים ולעוף לשמיים, והחלה לפרוש בהדרגה משירות פעיל. ב-1998 השלים ה"בלאקבירד" האחרון את תצוגת הטיסה שלו ונשלח למוזיאון התעופה האמריקאי. ה-"Double Three" "Blackbird" האגדי הגיע לסיומו בשמיים ברחבי העולם.